<h1>פסקי שכל טוב הלכ' איסור והיתר סימן א'</h1>
<h2>דף צג.</h2>
וראיתי בשכל טוב, חמשה חוטי יש בכסלי תלתא מימינא ותרתי משמאלא, (ומיפיגלא) [ומיפצלא] תלתא [דימינא לתרי תרי]. כל זמן שהבשר חם צריך לשולפן, והן יוצאין כולן הענפים אחר עיקרו. אבל אם נתקרר הבשר צריך לחטט אחריהן. והוא הדין לגיד הנשה ולכל גידי הירך, מפני שכולם אסורין הן וחלב והחוטין שיש בראש תחת הלשון צריך שיטלם. וראיתי בשכל טוב, הרוצה לאכול (האונים) [האזנים] צריך שיטילם החוטין (לאחוריו) [שאחוריו]. והחוטין שבצואר סמוך לגרגרת אסורין, לפי שהן מלאים דם. וגם ראיתי בשכל טוב שהחוטין שבתוך החזה צריך לחתכן ולקורען. ואם לא חתכן וקרען, קורען אחר בישולו ומותר. והוא שמוציא את דמו מיד אחר בישולו. וראיותיו הרבה. אבל עיקר הענין אכתוב לקמן.
<h2>דף צג:</h2>
וישראל קדושים נהגו להחמיר כאביי [פסחים ע"ד ע"א], שלא למלאות עופות או טלה או גדי בצק, ואפילו שאר בשר עד שהדיחו ומולחו ומדיחו יפה יפה, שיצא מידי דמו. כי [צריך] להזהר מאיסור הדם שענשו גמור וחמור. ואמור בלשון זעם, שנאמר [ויקרא י"ז] ונתתי את פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותו מקרב עמו. וכן לגבי חלב נהגו לנקר ולקרקר ולעקר (אתי) [אותו] בדיקדוק, ולא ישאיר אחריו מאומה.
<h2>דף קיא.</h2>
וראיתי בשכל טוב שהכבד אוסרת ואינה נאסרת, שאם בא להשפידה צריכה להיות למטה מן הבשר שעמה, לפי שאינה נאסרת משאר הבשר שכבר הודח והומלח והודח. שכל בשר שהודח והומלח והודח יפה יפה הרי יצא מידי דמו חוץ מן הכבד. ולפיכך היא אוסרת שאר הבשר כשהיא נשפדת ועומדת למעלה הימנו, שלא יוצאת מידי דמה אלא על ידי צליה, והבשר בולע את דמה. וכמו כן אסור לבשלה אלא אם כן צולה אותה תחלה. והטחול אע"פ שכולו כעין דם מותר לבשלו. והוא שצלהו תחלה.
<h2>דף קיג.</h2>
וישראל קדושים נהגו להחמיר כאביי [פסחים ע"ד ע"א], שלא למלאות עופות או טלה או גדי בצק, ואפילו שאר בשר עד שהדיחו ומולחו ומדיחו יפה יפה, שיצא מידי דמו. כי [צריך] להזהר מאיסור הדם שענשו גמור וחמור. ואמור בלשון זעם, שנאמר [ויקרא י"ז] ונתתי את פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותו מקרב עמו. וכן לגבי חלב נהגו לנקר ולקרקר ולעקר (אתי) [אותו] בדיקדוק, ולא ישאיר אחריו מאומה.
